פסק-דין בתיק ת"א 1128-06

א.        מבוא ורקע

1.         עניינו של פסק הדין, היא תובענה שהגיש התובע כנגד הנתבעים, בגין נזקי-גוף שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 18.3.03 בשעות הצהריים.

2.         בהתאם לנטען בכתב התביעה, הוסע התובע, כנוסע, על אופנוע השייך לחברו, מר ישראל ביטון, ע"י קונה פוטנציאלי לאופנוע שהוחזק בידיו לצורך תיקון, במהלך נסיעה לבעלים של האופנוע, כאשר הקונה הפוטנציאלי נוהג באופנוע והתובע ישוב מאחוריו והתאונה אירעה כאשר האופנוע התנגש ברכב שיצא מחניה (להלן: "הרכב"), נהוג בידי הנתבע מס' 1 - לטענתו מבלי שנתן לאופנוע זכות קדימה - והוא, התובע, הוטח אל הכביש בעוצמה רבה ביחד עם נהג האופנוע (להלן: "התאונה").

3.         התובע איננו זכאי לפיצויים עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), מאחר וכמחזיק האופנוע התיר לאחר (התובע אינו יודע את שמו  ואינו מכיר אותו - להלן גם: "פלוני אלמוני") לנהוג באופנוע בהעדר ביטוח חובה עפ"י פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] תש"ל (1970) (להלן גם: "פקודת ביטוח רכב מנועי").

3.1        על כן הוגשה התובענה במסגרת פקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין"), כנגד הנתבעים, כצד ג' שנפגע.

3.2        התובע טוען, כי מעשיו, מחדליו ונהיגתו הרשלנית של הנתבע מס' 1 הם אלו שגרמו לתאונה ולנזקיו הגופניים, ועל כן חייבים הנתבעים - הנתבע מס' 1 כנהג והנתבעת מס' 2 כחברת הביטוח אשר ביטחה אותו בגין השימוש ברכבו בעת התאונה, הן בביטוח חובה והן בביטוח צד ג', והוציאה פוליסה ותעודת ביטוח שהיו בתוקף וכיסו את השימוש ברכב בעת התאונה, גם כנגד סיכוני צד ג'.

3.3        לטעמו של התובע, חייבת הנתבעת מס' 2 בפיצוי גם מכוח סעיף 3(א)(1) לפקודת ביטוח רכב מנועי.

4.         כנגד נהג הרכב, הנתבע מס' 1, הוגש כתב אישום והוא הודה, במסגרת הסדר-טיעון, והורשע בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, הסעת רכב שחנה בצד הכביש וגרימת התאונה שבה נחבל התובע, אם כי נקבע, בגזר הדין, כי אין מחלוקת (בין המדינה - לנאשם, הנתבע מס' 1), כי נהג האופנוע "נהג בו ללא רישיון נהיגה, במהירות גבוהה ויש בכך גם להסביר את החבלות הקשות אותן ספג".

5.         לטענת התובע, גם אם ייקבע, כי הוא זה שנהג באופנוע בעת התאונה, הרי שאין לייחס לו אשם-תורם, כיוון שהרכב חסם את נתיב נסיעתו והוא לא יכול היה למנוע את התאונה.

6.         מטעם התובע הוצגה חוות-דעת רפואית בתחום האורטופדי, שנערכה ע"י ד"ר אורי גבעון והיא מעניקה לו 35% נכות אורטופדית צמיתה בגין התאונה, כמו גם נכויות זמניות למשך כשנה לאחר התאונה.

6.1        עקב העדר היכולת להשתלב בעבודה פיזית ולחזור לעבוד במקצועו כמציל, סבור הד"ר גבעון, כי יש להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן גם: "תקנות המל"ל"), במלואה, ולהוסיף מחצית על נכותו הצמיתה של התובע.

7.         התובע עותר אכן לקבוע את שיעור נכותו התפקודית כשיעור הנכות הרפואית לאחר הפעלת תקנה 15 לתוספת לתקנות המל"ל: 52%.

8.         בכפוף לנתונים דלעיל, עותר התובע לפצותו כדלהלן:

8.1        הפסדי שכר ואבדן כושר השתכרות לעבר -                      188,424 ש"ח

8.2        הוצאות רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' לעבר -                    50,000 ש"ח

8.3        פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד -                                   726,716 ש"ח

8.4        הוצאות רפואיות, נסיעה ועזרת צד ג' לעתיד -                   150,000 ש"ח

8.5        כאב וסבל -                                                                   350,000 ש"ח

            סה"כ -                                                                         1,465,140 ש"ח